Both barn dancing and the Beatles are not as popular as well; for heaven’s sake, some people don’t even know who Gerry and the Pacemakers were! And who was Chuck Berry? Or Hank Snow? Them was the good old days, sang Roger Miller.
Organizational development was once widely practiced, embraced by both universities who churned out young consultants like pancakes at a breakfast dirty spoon joint; clientele included government agencies, armies, family businesses and high tech. OD became a fad, like sideburns, short skirts, fedora hats and Blackberry phones. That era is dead, מת, caduc.
Nowadays, there is less OD done than in the past. Part of the decline I have explained in another widely read post; in this post I want to focus more on factors endogenic to OD, ie, factors which are not explained away by external constraints facing the profession, but rather come from within.
- OD is both an art and a science. Clients who want a science-based intervention and practitioner generally need the more artistic type intervention and the opposite. But clients buy what they want, not what they need. And too few OD practitioners can offer both types with the same quality of intervention.
- OD is not suitable for all organizations. OD’s impact cannot be quantitatively measured, its impacts are obtuse, and other forms of change such as re-orgs, firing under-performers and coaching are more user appealing, because they have more “apparent” effectiveness. Ie, they look good, they smell good and they impress owners and board members much more than OD. For Christ’s sake, what is OD?
- There are many OD professionals out there, with far more providers than clients. Very few OD professionals are on top of their game, rather there are many one trick ponies such as trainers, team builders, AI freaks, or high priests of some new religious fad sweeping the profession such as rebranding strategies for individual employees. There are also many incompetent people who have done a lot of damage by peddling damaged goods such as one -size-fits-all nonsense; see next item.
- Clients that do well with OD are very unique, the exception rather than the rule: they are truly dedicated to long term sustainable albeit intangible improvement; they value effectiveness much more than the current pop star, apparent effectiveness and gloss. Commercialized OD, meaning pre-packaged so-called axiomatic nonsense, is pure gloss- as well as pure nonsense. Organizations are very complex webs of human interaction, often extremely difficult to decipher.
- There are too few examples of OD projects that are hugely successful enough to serve as a positive reference point, to encourage potential clients to jump into the pool. I have been in the profession for over 45 years, and while I have an excellent track record and very satisfied clients on all continents except South America, my happy client list cannot be compared to that of a dental surgeon or plastic surgeon. Few clients are willing to share intimate details about how OD made a real difference. I had a very satisfied client (who retired) who said, “I never understood what you did until you stopped doing it (because of a downturn in his market).
Spirited writing Allon. This speaks more to the attention span that a market sentiment holds. OD’s elements contains enough to be resilient through market quirks, if, and only if, the practitioner stays invested in his or her art and science. In that sense, science scaffolds against fad of the day syndromes. Its art that needs embellishing in our times. And I mean the art of mindful inquiry in science too. Sample questions : What mediates the absorptive capacity of senior management? What do symptoms like the marketing of sustainability have at its root that’s common with OD? …
excellent questions Joseph
אלון,
מסכים עם מרבית הפוסט למעט נושא הבינה המלאכותית.
להערכתי חלק מהיועצים, ממעיטים בשינוי שמתרחש לנגד עינינו.
צריך לזכור שרק לפני שבוע מלאו לבינה המלאכותית בתצורה הנוכחית 3. היא תינוק. כשהיא תגדל היא תאכל את את עולם הפיתוח הארגוני בלי מלח.
כמי שעד לא מזמן ניהל קורס להכשרת יועצים ארגוניים חלקו הגדול עם עקרונות שלמדתי בג’י.אר, אספר לך שכל לומד ולומדת חייבים לעשות פרקטיקום. ראיונות, בניית אבחון, והצגתו ללקוח. באחד המקרים עשינו ניסיון והכנסנו את הראיונות בינה המלאכותית בשינוי שם הארגון ועל סמך מודל ביקשנו שיבנה אבחון. מה שלקח ליועצת 3 שבועות לקח לבינה פחות משתי דקות, ברמת דיוק של 95% אבל זה לא הסתיים בזה, ביקשנו מהבינה לעבור על האבחון ומזהות כשלים ואי התאמות (באבחון של הבינה), ואיך להתגבר עליהן, ביקשנו הכנה לשיחה עם המנהל כולל התנגדויות ברמת התוכן והתהליך וגם את זה קבלנו (ע”ע סופרויז’ן) מי שנעזר בבינה הגיע הרבה יותר מוכן לפגישה.
כיום מנהל שיודע לעשות שימוש מושכל בבינה כיועץ יכול לחסוך לא מעט שעות ייעוץ בתשלום.
צריך לזכור מדובר בתינוק בן 3. חכה תראה מה יקרה כשיגדל.
ולגבי העתיד, לא יודע אם אתה מכיר את המונח ASI בינה מלאכותית-על (Artificial Superintelligence) (רמה היפותטית של אינטליגנציה מתוחכמת יותר מזו של בני אדם).
לדעת המומחים אנחנו בטווח של 5-7 שנים מהבינה הזו.
האם העולם הארגוני נערך לזה?
ממה שאני שומע מוובינרים מחו”ל לא ממש. שלא לדבר על ארץ חמדת אבות.
כמו שאמרתי מסכים עם חלק גדול מהדברים שלך. לגבי בינה מלאכותית מציע להיות עם יד על הדופק. כי אם תשארנה חברות ייעוץ הן תהיינה במבנה של אובליסק ולא פירמידה.
הקשר האנושי הוא הכלי המרכזי בייעוץ…במיוחד
use of self.
לכן אני לא מסכים עם דבריך
אבל מה
אני זקן ואולי אני טועה
אין לומר זקן.
יש לומר מאותגר גילית. ????
Yes, Allon, we’re a qualitative discipline in a quantitative world. & we know there are no quick fixes, which is what the decision makers are looking for today. & then there’s the short-term thinking required by Shareholder Value.
Thank you for this! Yes, it resonated with me, when I have seen more fluff than real substance in people who claim to be OD professional. There is a lot of self work involved to become good, and not many want to put in the hours. And of course, organisations are generally disappointing. I am just going to end off with two points for thought—- 1) speak the client’s language, even if it isn’t our first language & 2) don’t hold on to the identity of an OD professional/practitioner. No body knows what it is anyway. ????
as far as the name of the profession is, i believe in what Deng said-the colour of the cat is not important as long as it catches mice